רדובסקי נ' COMTOP בע"מ

פסק דין

תביעה לתשלום פיצויי בסך 5,000 ₪, בשל טענה למשלוח הודעות פרסומת לפקס של התובע, ללא הסכמתו, וזאת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (החוק).

1.התובע טוען כי במשך זמן רב נשלחים לביתו בשעות הלילה פקסים מהנתבעת. התובע ציין כי רק לאחרונה נודע לו כי קיים איסור בחוק לשלוח דבר פרסומת באמצעי תקשורת ללא הסכמת האדם אליו נשלח דבר הפרסומת, ומכאן תביעתו.

2.התובע צירף לכתב התביעה 5 דפי פקס שנשלחו אליו לטענתו מהנתבעת ואף טען כי נשלחו פקסים נוספים אולם הוא זרק אותם.

3.כן נטען כי אשת התובע, שהינה בת 77 סובלת ממשלוח הפקסים שנעשה בשעות הלילה נוכח בעיות שינה הפוקדות אותה.

4. יחד עם תביעה זו הגיש התובע 4 תביעות נוספות (סה"כ 5 תביעות) נגד חברות שונות שגם לגביהן נטען כי שלחו לביתו פקסים, בשעות הלילה.

5.מנהל הנתבעת טוען, מנגד, כי מעולם לא שלח לתובע פקסים לביתו. נטען כי הוא מנהל עסק באזור המרכז, ואין לו כל ענין לפרסם מחוץ לאזור גוש דן מאחר שהשליחים שעימם הוא עובד עובדים רק באזור גוש דן. כן נטען על ידו כי התובע מעולם לא פנה אליו, לא התלונן ו/או לא טען בפניו כי הוא מקבל ממנו פקסים או ביקש להפסיק את משלוח הפקסים.

לאחר הגשת התביעה אף התקשר מנהל הנתבעת לתובע ואמר לו שאם בטעות נשלחה אליו

פרסומת מהחברה הדבר יתוקן ולא ישלחו אליו שוב פקסים, אולם התובע ענה לו כי אינו מאמין במערכת הישראלית וכי הוא תבע מספר אנשים במקרים דומים בהם נשלחו לו פקסים ללא הסכמתו וזכה ב- 5,000 ₪, ועל כן לא הסכים למחוק את התביעה.

כן העיד מנהל הנתבעת כי הוא בעצמו אחראי על משלוח פקסים ללקוחות, והדבר נעשה על ידו בשעות הבוקר בלבד.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו הנני דוחה את התביעה.

7.התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן קיבל פקסים מהנתבעת. כל שצירף התובע הם 5 עמודי פרסומת של הנתבעת, לגביהם טען כי הגיעו למכשיר הפקס בביתו כאשר על גבי הדפים אין מועד ואין שעה.

התובע לא הציג תדפיס בזק של שיחות נכנסות ממנו ניתן היה ללמוד ולהוכיח בנקל כי הפקסים אכן נשלחו למספר הטלפון בביתו.

התובע אף לא הביא עימו את אשתו שיכולה היתה להעיד על קבלת הפקסים בלילות כפי שנטען בכתב התביעה.

8.גם העובדה שביום הגשת התביעה הנוכחית הגיש התובע עוד 4 תביעות נפרדות לבית משפט זה כנגד 4 חברות נוספות, בהן הועלו טענות זהות (הן באשר למועד קבלת הפקסים והן בקשר לכך שהפקסים הגיעו ללא ציון מספר, שעה ותאריך) מעוררת סימני שאלה.

9.התובע נשאל מדוע לא התקשר לנתבעת מיד עם קבלת הפקס הראשון על מנת לבקש ממנה להפסיק את משלוח הפקסים, וענה - "אני אדם עסוק ואין לי זמן". גם תשובה זו, שלכל הדעות אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת בנסיבות הענין מעוררת סימני שאלה.

ודוק - בתחתית דפי הפקס שנטען כי נשלחו לתובע מופיעים פרטים מלאים של הנתבעת: מענה, מס' הטלפון שלה ומס' הפקס. קרי- התובע יכול היה בהשקעת מאמץ מינימאלי ביותר להודיע לנתבעת להפסיק את משלוח הפקסים – אם אכן נשלחו אליו.

כן הוברר כי התובע גימלאי ובוודאי יכול היה להקדיש שתי דקות מזמנו על מנת להבהיר

לנתבעת, באמצעות שיחת טלפון פשוטה או משלוח פקס, שהוא אינו מעוניין בקבלת דברי פקס ממנה, אם אכן קיבל.

10.עדות הנתבע, מנגד, היתה מהיימנה – הוברר כי לנתבע עסק שנמצא ברמת גן הכולל מתן שירות למדפסות, ומכאן שאין לו כל ענין לפרסם את עצמו בחיפה מאחר שהשליחים שעובדים עימו אינם יוצאים מתחום תל אביב וסביבתה. כן העיד הנתבע כי הוא בעצמו שולח פקסים (ולא באמצעות חברת הפצה כלשהי) כאשר הפקסים מועברים על ידו בבוקר ולא בלילה, והפרסום נעשה ללקוחות העסק בלבד.